תשיר נ' קרטינג חיפה (2003) בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה לפיצוי בגין נזק גוף.

הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש, כעולה מפרוטוקול ביהמ"ש מיום 5.2.14 להכריע בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, כאשר הנתבעת טענה כי דין התביעה להידחות.

התובע, יליד 1970 עבד כפועל שיפוצים ועל פי כתב התביעה השתכר עובר לתאונה סך של 3,500 ₪ לחודש.

על פי סעיף 4.1 לכתב התביעה נפגע התובע בנסיבות כדלקמן:

"ביום 22.9.11 בשעה 17:30 לערך ביקר התובע יחד עם בנו וחבר של הבן אצל הנתבעת (הנתבעת מפעילה מתקן קרטינג בחניון של קניון חיפה) לרגל יום הולדתו של הבן. התובע הבן והחבר לא קיבלו הדרכה טרם עלייתם למכוניות. התובע נכנס למכונית וחגר את חגורת המותניים. העובד במקום הבחין כי התובע לא חגור בחגורת הכתפיים. חרף זאת התניע את המכונית והתובע החל בנסיעה. בנו של התובע והחבר חגרו במותן ובכתפיים. בנו של התובע יצא ראשון, אחריו החבר ואחרון התובע. התובע השקיף מנקודת הזינוק. מדובר בנסיעה של כ- 10 דקות במהלכן המכונית מקיפה את המסלול כ- 20 סיבובים. לקראת תום הזמן העובד סימן עם הדגל כאות לסיבוב האחרון. תוך כדי נהיגה הרכב של התובע נתקע במסלול ועקב כך רכבו נעצר. לפתע התנגש בו הרכב בו נהג החבר".

עלי לציין כי גירסא זו נמסרה ע"י התובע בתצהיר.

כתוצאה מאירוע זה נפגע התובע לטענתו באיזור החזה. בהתחלה סבר, כי מדובר בפגיעה קלה אך משכאביו גברו פנה לבדיקה שבמהלכה אובחנו לו שברים בצלעות 7 ו- 8 משמאל.

התובע לא טען לנכות בתאונה זו ואף לא הגיש חוו"ד רפואית.

הנתבעת בכתב הגנתה טענה להעדר אחריות. ואולם, בכתב הגנתה טענה, כי לא הוכח כלל קיומו של אירוע. בכתב הגנתה הדגישה הנתבעת, כי מעיון במסמכים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה ניתן ללמוד, כי התובע סבל טרם האירוע הנטען והמוכחש מפריצת דיסק בגב התחתון ומבעיות רפואיות נוספות, דבר המצביע על כך שהנזק לו הוא טוען היום הינה תוצאה של עבר רפואי.

עוד הצביעה הנתבעת על כך, כי הפנייה הראשונה של התובע לקבלת טיפול רפואי היתה לאחר חודשיים מהאירוע הנטען, דהיינו בתאריך 14.11.11 , כאשר אין כל מסמך רפואי המעיד על קבלת טיפול רפואי קודם לכן.

אישרו המחלה הראשון הונפק ביום 14.11.11 רטרואקטיבית ליום התאונה, כלומר חודשיים לפני מועד הנפקתו, דבר שהינו פסול.

כאמור הסכימו הצדדים ביום 5.2.14 למתן סיכומים בכתב לפי סעיף 79א' וסיכומים אלה התקבלו בתיק ביהמ"ש.

בסיכומים מצביע התובע על כך, כי בהתאם להחלטת ביהמ"ש צורף תצהיר באמצעות אמו של חברו של התובע.

בתצהיר זה נאמר כדלקמן:

"זכור לי המקרה של חיים בעת שביקרנו בקרטינג בקניון חיפה. נכנסנו למתחם היה עובד במקום. המקום היה ריק. העובד לא נתן לנו שום הדרכה. הוא חגר אותי ואת עידן (בנו של התובע) במותן ובכתפיים. הסביר לנו על הדוושות ושחרר אותנו לצאת לדרך. רוב הזמן העובד השקיף מנקודת הזינוק. לפעמים הוא ניגש למקום אחר וחזר.

אני זוכר שהרכבים שלי ושל עידן התנגשו מס' פעמים. זה קרה בקטע של צחוק. ההתנגשות של הרכב של חיים היתה מקרית. לא ראיתי את הרכב שלו ולכן ההתנגשות היתה חזקה. אני זוכר שהוא הטלטל בתוך הרכב כמו בסרטים. הוא יצא כשידו על החזה. אני זוכר שלאחר המקרה כשחזרנו הביתה חיים אמר שיש לו כאבים בחזה".

הנתבעת מצידה הגישה אף היא תצהיר שבו נאמר ע"י מנהל מטעמה, בסעיף 9 כדלקמן:

"הנני להצהיר כי ביום האירוע הנטען והמוכחש כשלעצמו, כמו בכל פעילות במתחם הנתבעת ו/או בכל עלייה למסלול התכנסה הקבוצה המשתתפת ובכללם התובע בחדר התדריכים וקיבלה הסבר מפורט ומקיף על כללי ההתנהגות במסלול".

עוד נאמר בסעיף 16: